מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' בן חיון ואח'

פסק-דין

1.בפניי תביעות שיבוב הדדיות. סכום התביעה העיקרית בסך 7,265 ₪ וסכום התביעה שכנגד בסך 19,424 ₪, אשר הוגשו בהליך של סדר דין מהיר, בגין נזקים שנגרמו לרכבי הצדדים בהיותם מעורבים בתאונת דרכים שאירעה ביום 3.4.11 ברחוב המעפילים בבית שמש. התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת") הינה המבטחת של רכב מסוג מיצובישי לנסר מ.ר. 93-647-56 (להלן: "רכב התובעת"). הנתבע 1 היה בזמנים הרלבנטיים הנהג ברכב מסוג אוטובוס זעיר מ.ר. 89-348-68 שבבעלות הנתבעת 2 אשר בוטח על ידי הנתבעת 3 והתובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת 3" ו- "רכב הנתבעים").

2.הצדדים נחלקו ביניהם הן בשאלת האחריות לקרות התאונה כאשר כל צד טוען, כי האחריות רובצת לפתחו של רעהו.

3.הסכומים הנתבעים בכתבי התביעה הינם הסכומים שאותם שילמו התובעת והנתבעת למבוטחיה בהתאם לפוליסות הביטוח, לאחר שנוכו סכומים בהתאם לתנאי הפוליסות.

גרסת התובעת:

4.בכתב התביעה טענה התובעת, כי התאונה אירעה בשעה שרכב התובעת עמד במקום חנייה בצידו הימני של רחוב חד-סטרי כאשר הדלתות השמאליות של הרכב היו פתוחות, זאת, נוכח רצונה של נהגת רכב התובעת להוציא את ביתה התינוקת מהמושב האחורי. הנתבע 1 שנסע במהירות רבה התקרב קירבה יתרה לרכב התובעת ופגע בדלת קדמית שהייתה כאמור פתוחה ובחלק השמאלי-קדמי של רכבה (להלן: "התאונה").

5.כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכב התובעת נזקים שהוערכו בחוות דעת שמאי מטעם התובעת ואשר צורפה לכתב התביעה.

גרסת הנתבעים:

6.הנתבעים הכחישו מנגד את אחריותם לתאונה, וטענו כי האחריות רובצת לפתחה של נהגת רכב התובעת. בכתב ההגנה פירטו הנתבעים את נסיבות התאונה וטענו, כי התאונה אירעה שעה שרכב התובעת חנה בצידו הימני של כביש חד-סטרי ובעת חלוף רכב הנתבעים על פני רכב התובעת פתחה לפתע נהגת רכב התובעת את הדלת ופגעה ברכב הנתבעים.

דיון והכרעה:

7.במהלך הדיון שהתקיים בפניי, תיארה בפני נהגת רכב התובעת, גב' רונית אלימלך, בעדותה את נסיבות התאונה. על פי עדותה, בעת יציאה מרכב חונה בסמוך לביתה, פתחה את דלת הנהג ונעמדה בכוונה להוציא את ילדתה מהמושב האחורי, או-אז הבחינה ברכב הנתבעים שנסע במהירות גבוהה, נכנסה חזרה לרכב וקיפלה את רגליה עם הברכיים לכיוון הבטן - שבריר שנייה - לפני שרכב הנתבעים פגע ברכב. לטענתה, רכב הנתבעים פגע בכל החלק השמאלי של רכב התובעת.

בחקירתה הנגדית, אישרה נהגת התובעת, כי רק הדלת הקדמית הייתה פתוחה, זאת, בניגוד לנאמר בכתב התביעה. כמו כן, לא ידעה להסביר כיצד גירסתה מתיישבת עם מוקדי הנזק ברכב התובעת וברכב הנתבעים. במהלך הדיון הוגשו תמונות צבע של מוקד הנזק ברכב התובעת – ת/1. בתמונות הנזק ניתן לראות, כי הדלת הקדמית של רכב התובעת ניזוקה בצידה וכתוצאה מהפגיעה נפגעה כנף קדמית שמאלית בנקודת החיבור בין הדלת לכנף. כמו כן, הוגש טופס "הודעה על קרות התאונה" – ת/2 – טופס בו צויינו אך פרטי המעורבים אך לא צויינה גירסה עובדתית באשר לנסיבות קרות התאונה.

בנוסף העיד מטעם פרשת התביעה, מר צבי אברמן. לדבריו, לא היה עד לקרות התאונה, אולם, עדותו נסובה סביב מהירות נסיעתו של נהג רכב הנתבעים עובר לקרות התאונה. לדבריו ועל פי הערכתו מהירות רכב הנתבעים עלתה על 70 קמ"ש.

8.במהלך הדיון - הנתבע 1 - נהג הנתבעים, מר בן חיון אברהם, העיד בפני אודות נסיבות קרות התאונה. לדברי הנתבע 1, נסע ברחוב המעפילים שהינו רחוב צר וחד סטרי בו חונים רכבים משני צידי הכביש כאשר לפתע הרגיש את המכה שנגרמה כתוצאה מפתיחת הדלת הקדמית על ידי נהגת רכב התובעת. בחקירתו הנגדית אישר הנתבע 1 כי הינו נהג הסעות. כמו כן, העיד, כי חזית רכבו (פנס קדמי ימני) לא נפגעה.

9.בהתאם להחלטת בית המשפט - הוגשו ראיות נוספות לתיק בית המשפט – לאחר מועד הדיון, זאת נוכח הרלבנטיות שלהן לבירור העובדתי של נסיבות קרות התאונה. התובעת הגישה העתק מטופס "הודעת על קרות תאונה" וכן, את עדויות הנהגים המעורבים במשטרת ישראל. השוואת עדות נהגת התובעת בדיון שהתקיים בפני לגירסה שמסרה במשטרה ותמונות הנזקים מעלה סתירות מהותיות שאינן מתיישבות זו עם זו. בהודעת נהגת התובעת במשטרה מסרה, כי כתוצאה מהפגיעה כל רכב התובעת נזרק והתנער קדימה ואחורה ורכב הנתבעים פגע בדלת הנהג ובכל צד שמאל של הכנף הפנס וכד'. בדו"ח השמאי מטעם התובעת אין איזכור לפגיעה בפנס קידמי ומתמונות מוקד הנזק של רכב התובעת עולה, כי הכנף השמאלית לא ניזוקה כלל באופן ישיר ממגע רכב הנתבעים, אלא, כתוצאה מהדיפת הדלת הקדמית לעברה. כמו כן ובנוסף, על פי גירסת נהגת התובעת, הנתבע 1 נסע במהירות רבה ואיבד שליטה בסיבוב ולא יכול היה לעצור את רכבו ולהאט בזמן. אף גירסה זו אינה מתיישבת עם העובדה, כי מוקד הנזק – הישיר- היחיד ברכב התובעת הינו בצידה של הדלת הקדמית. לו גירסת נהגת התובעת הייתה נכונה היה ניתן לצפות לנזק ישיר אף לכנף השמאלי של הרכב ולפגיעה משמעותית יותר, זאת, נוכח היות רכב הנתבעים רכב גדול. בנסיבות אלה, סבורני, כי לא ניתן לקבל כאפשרות המתקבלת על הדעת, לפיה, רכב הנתבעים איבד שליטה פגע בדלת הקדמית והצליח לברוח בטרם פגע בכנף השמאלית.

10.הנתבעים הגישו תמונות צבע של מוקד הנזק ברכב הנתבעים. מהתמונות הנ"ל עולה, כי מוקד הנזק ברכב הנתבעים - הינו בדלת הקדמית ימנית מאחורי הגלגל הקדמי.

11.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם, שמעתי עדויות הנהגים המעורבים בפניי ובחנתי את ראיות הצדדים וטיעוניהם, מצאתי שיש להעדיף את גרסת הנתבעים לנסיבות התאונה על פי גירסת התובעת, ולפיכך מצאתי שיש לדחות התביעה העיקרית ולקבל את התביעה שכנגד.

עיקר מסקנתי יסודה בתמונות מוקדי הנזק בשני כלי הרכב המלמדים על אופן קרות התאונה, כאשר, כאמור לעיל, עיקר הפגיעה הישירה בין שני כלי הרכב הייתה בצד פתח הדלת הקדמית ברכב התובעת לבין הדלת הימנית קדמית בצד הימני של רכב הנתבעים. שילוב מוקדי הנזק מלמד למעלה מכל ספק, כי התאונה אירעה בעת שנהגת רכב התובעת פתחה את הדלת שעה שרכב הנתבעים חלף על פני רכבה. אילו דלת רכב התובעת אכן הייתה פתוחה מלכתחילה בעת קרות התאונה, הרי שמנגנון הפגיעה בדלת היה צריך להיות אחור- חזית וכן, ניתן היה לצפות למכה ישירה בחזית רכב הנתבעים (פנס/פגוש). אומנם, הנני מודע למספר סתירות שנפלו אף בעדות נהג הנתבעים ואולם, סבורני, כי אין ליחס לסתירות אלה משקל ראייתי משמעותי, זאת, נוכח הזמן שחלף מאז קרות התאונה ובהינתן מכלול הראיות שהובאו בפני.

12.סבורני, כי בכך שנהגת התובעת פתחה את הדלת בעת שרכב הנתבעים חלף על פניה ובכלל זאת אף לו פתחה את הדלת שברירי שנייה לפני שחלף, הרי בכך, התרשלה באופן שימושה ברכב שכן, ניתן היה לצפות כי נהג זהיר וסביר לא היה נוהג כן. כמו כן, נהגת התובעת התרשלה בכך שלא קיימה הוראת סעיף 80 (א) לפקודת התעבורה, תשכ"א -1961 המורה כי - לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך.

13.באשר למחלוקת שנסובה בין הצדדים בעניין הקשר הסיבתי בין הנזק שנגרם לגג רכב הנתבעים סבורני, כי יש לקבל את הנזק אף בעניין זה, זאת, נוכח עדות נהגת התובעת שטענה, כי רכב הנתבעים פגע בעמוד תאורה נמוך שהיה בסמוך למקום. לא מצאתי לקבוע ממצא עובדתי באשר למהירות נסיעת רכב הנתבעים זאת בהיעדר ביסוס ראייתי מספק בעניין זה. לא מצאתי ליתן משקל ראייתי לעדות מר אברמן באשר להתרשמותו, כי נהג הנתבעים נסע במהירות גבוהה, זאת, בהיותה בבחינת עדות סברה בלבד. אף מפגיעת רכב הנתבעים בעמוד תאונה לא ניתן לדידי ללמוד על מהירות רכב הנתבעים, זאת, הואיל ואין להוציא מכלל חשבון אפשרות של איבוד שליטה רגעי שנגרם כפועל יוצא וישיר בשל קרות התאונה.